מה אם גיוון והכלה אינם מה שחשבנו?

(ד"ר סטריינג'לאב 1964)

רוסי ערבייה וגיי, לא התחלה של בדיחה

בסירטו האייקוני, "ד"ר סטריינג'לאב", מושיב קובריק בחדר אחד חמישים גברים לבנים בחליפות, שלאורך הסרט מקבלים החלטות שגויות. על הפרק: הפעלת נשק יום הדין.
סאטירה, שהיא תצוגת תכלית של טירוף, איוולת ומעל לכל, תעתוע ועיוורון השולטים בחיינו בנוגע לתפיסת המציאות.

קל להיתפס לאחידות החיצונית המגז/דרית הזו. מן הסתם, היא תורמת את חלקה.
אבל מהו באמת החטא הקדמון?

"היציאה מהעיוורון, אומר אפלטון, עוברת אך ורק דרך היכולת לראות מחוצה לנו.  וכדי להצליח בכך, דרושה לנו היכולת לקבל את הדרכתו של האחר, הזולת".
במשל המערה החשוב הוא ממחיש את סוגיית האמת והתעתוע בתפיסתנו את המציאות. השמש במשל, מסמלת את האמת, המצויה מחוץ ליכולתנו להבין ולתפוס. המערה – את הבערות.

מדרגות התפתחות של גיוון והכלה
את התרגום שארגונים נותנים למגמה של "גיוון והכלה" ניתן למקם על סולם התפתחותי. בהתאם, גם את התועלת העסקית והחברתית המופקת. חברות שונות זו מזו במיקומן על הסולם.

1. "רוסי ערבייה וגיי, לא התחלה של בדיחה"-

שורשי המדרגה הנמוכה נעוצים במגמה חברתית טרום טרנד הגיוון. הניסיון היה להפגין אחריות תאגידית, דרך לעשות "טובה לעניים". להעסיק דווקא רוסי בשער, ואתיופית כמנקה, היו סוג של תשלום מס חברתי ועדיין. התפתחות המגמה הזו קיבלה את צורתה הסופית כחלק מתרבות ה- PC.

הקונספציה במדרגה התחתונה הזו: משמעות הגיוון היא לייצג מיעוטים באוכלוסייה ובכך ולמצב את הארגון כליברלי והומני.

2. do more do good

במדרגה הבאה עומדים ארגונים שמשלבים את הצורך החברתי בצורך העסקי. טענת ארגונים כאלו היא, ש"ככה משיגים שגשוג ארגוני". 2018, חברת הייעוץ מקינזי מפרסמת דוח מחקר, שמדווח על קשר בין גיוון אתני ומגדרי של צוות ניהולי, לבין רווחיות.

כותרות כמו "do more do good" מבטאות את הרציונל המחבר בין גיוון העובדים להבנה עשירה יותר של צרכי השוק קרי – גיוון בלקוחות.

בין אם הגיוון משקף היענות ללחץ הטרנד, בין אם הוא רצון אותנטי לתרומה חברתית, ובין אם חושבים שתורמים לרווחיות העסק, במדרגות האלו בולטים מאפיינים משותפים שהופכים למלכודת קונספטואלית.
המלכודות האלו לא רק מועדות לפגוע בהצטיינות הארגונית, אלא גם, בסופו של דבר,
ברוח ההומנית! זו שהיתה אמורה לבטא את מגמת של "גיוון והכלה".

מלכודות קונספטואליות שכיחות

• דגש על המושג "גיוון" במקום גם על "הכלה" –  הכלה בשימוש הזה לא מביאה ערך מוסף משמעותי.
• הגיוון המדובר הוא חיצוני וסטריאוטיפי – תמהיל מגז/דרי, שלא מתייחס לגיוון של יכולות, אלא לגיוון של מאפיינים מגז/דריים דטרמיניסטיים.
  תפיסת ה"אחר" הופכת למקטלגת החל מכניסתו לארגון כ"רוסי, אישה, אוטיסט" וכד'.
  הדוח המספרי של מדרגים חיצוניים מחזק את המועדות "לספור" את העובד כשיקוף של הקבוצה שמגדירה אותו.
  כלומר, לא "סופרים" (כסלנג) את העובד, אבל כן סופרים אותו (literally).
• הגיוון מופקד כמשימה נפרדת או כ"תפקיד" נפרד – לרוב במחלקת הגיוס או תחת ממונה.
  אוניברסיטת ת"א מינתה למשל לאחרונה "אחראית שוויון ומגוון". באקדמיות בארה"ב רווח התפקיד "chief diversity officer".
  כלומר, במקום תפיסה אינטגרטיבית תופסת מקום תפיסה מפצלת.
• ולבסוף, קונספציית השונה המוחלש – העידוד ל"גיוון והכלה" מתייחס לקבלת השונה המוחלש.
  אבל, מה לגבי השונה החזק, הטאלנטי?
  איפה ההכרה בקושי האנושי לקבל את השונה והחריג באשר הוא?  איפה התייחסות לקושי האנושי לקבל את העילוי השונה או האדם שרואה דברים אחרת?
  לא רק שקושי כזה קיים אלא שלעיתים הוא גדול יותר.לסיכום,
  נחזור לחדר הישיבות בפנטגון של "דר סטריינג'לאב" או לכל חדר הנהלה אחר.
  כשלים בקבלת החלטות והתנהלות עיוורת ובלתי אפקטיבית בעליל, לא מתחילים עם החליפות הגבריות, ואחידות הצבע הלבן.  הם מתחילים בתרבות של "יישור קוו" עם הגמוניה כוחנית וחשיבה שמרנית.
  העדר גיוון חיצוני בחדר ישיבות איננו הסיבה. הוא התוצאה!
  החטא הקדמון הוא העדר חשיבה חופשית ותפיסה סטריאוטיפית וחשדנית כלפי שונות.
  קיומו של "אחר" באשר הוא "אחר" נחווה מקשה ומאיים.

הבעיה היא כשתרבות PC עוטה על עצמה כסות ועלה תאנה בדמות של "יום האישה", או "ממונה שוויון ומגוון" וכמובן "יום הגיוון הבינלאומי" הממשמש ובא.
ארגון שמוצא את עצמו שומר על גיוון כדי לעמוד, כמי שקפאו שד, ב"דירוג מעלה", לא רק שתרבותו לא תורמת לליברליות או לשגשוג, היא עלולה להנציח את הגזענות והקטלוג ולצמצם את שדה הראיה, החשיבה והחדשנות.

מה כן?
מ"גיוון" למערכת הפעלה של "הכלה וחדשנות"

במדרגה ההתפתחותית הגבוהה של ארגון משגשג משתנה נקודת המוצא.
ממשימה נקודתית או תפקיד נפרד, ישנו מעבר לתרבות ארגונית,  שפועלת כמערכת הפעלה של הכלת האחר.
במקום לשאול איך מקבלים ציון גבוה ב"דירוג מעלה" של אחריות תאגידית הופכת להיות השאלה –
איך ליצור חשיבה פורצת דרך.

מאפייני התרבות החדשנית:

בתחילת שנות ה-40 עם כניסת ארה"ב למלה"ע השנייה, מגייס הנשיא רוזוולט,  מהנדס בשם וניבר בוש, למאמץ המלחמתי.  בוש לא היה פוליטיקאי ולא איש צבא, אלא גאון מרדן ורחוק מהקונצנזוס.
רוזוולט הידוע כרפורמטור חדשן,  לא רק ממנה אותו כאחראי לבניית הקשר בין הממסד הפוליטי למחקר המדעי, אלא מעניק לו גיבוי כאשר אופיו הסוער מעורר התנגדויות במערכת, שרוצה להקיא ממנה את "המשוגע" הזה.
יתרונות אסטרטגיים ונצחונות צבאיים רבים מיוחסים לוניבר בוש ולבחירה נוספת לא שגרתית של הנשיא. רוזוולט שתף פעולה עם פרופסור לתולדות האומנות והכניס רעיונות מעולם האומנות לתוך השימוש שעשה הצבא במפות תלת-ממדיות וזיהוי של מטרות אויב.

לפעולות אלו היו תוצאות יוצאות דופן, ולמעשה, רוזוולט זכור כאחד מגדולי המנהיגים של המאה ה-20 והנשיא האמריקאי היחידי שנבחר ארבע פעמים רצופות.

דוגמה הסטורית זו משקפת את המאמץ שנדרש גם כדי להכיל חריגות של גאונים ודעותיהם המוזרות והמפתיעות.  הטאלנטים במהותם מביאים "דעה שונה", חריגה בנוף, שחותרת תחת הקונצנזוס ויוצרת בכך תכופות התנגדות. (סוגיה זו נותחה בהרחבה במאמרי הקודם "הטאלנט והסיסטם").

• תפיסת ה"אחר" –

נקודת המוצא בתרבות החדשנית היא שהכלה של "אחרות" נמצאת בהתאמה עם חשיבה בלתי מקובעת ופורצת דרך, שבתורה מובילה לשגשוג לאורך זמן ולתוצאות יוצאות דופן.
תרבות חדשנית מקיימת הכלה אותנטית של ה"otherness", שנבחנת בין השאר במוכנות להיות קשובים, פתוחים לרעיונות שונים, גם ואולי אפילו דווקא, כשהם קוראים תגר על תפיסת המציאות ומסייעים לי לעדכן את גרסת ה"אמת".
בתרבות חדשנית יכול להתאפשר תהליך "סיעור מוחות" במובנו העמוק והאותנטי.
בהיותה כזו, תרבות חדשנית מאפשרת לאנשיה מעבר מחשדנות וקושי שמעורר ה"אחר", להנאה וחדוות יצירה, שמקורן בתנועה משותפת.
שזו הדרך לבנות עולם טוב יותר, ליברלי והומאני, שבמרכזו רוח האדם.

כלומר במקום "הזולת הוא הגיהנום" אליבא דסארטר אנחנו יכולים לחוות את "הזולת הוא המושיע מהתעתוע" אליבא דאפלטון. במכתב שכותב ניוטון לעמיתו רוברט הוק, הוא טובע את הביטוי "אם הצלחתי לראות קצת רחוק יותר, זה מפני שעמדתי על כיתפי ענקים".
בניסוחו הזה חורת עבורנו ניוטון את התפיסה, שפריצות דרך נשענות הן לעולם על היכולת לעשות שימוש ברעיונות של "אחרים" כדי ליצור את החדש.

• והגיוס? יש ספק לגבי הגיוון? –

העושר והמגוון האנושי בתרבות של הכלה הופכים לתוצאה ספונטנית ובלתי מקטלגת.
נפתחת אפשרות לצאת מהסטריאוטיפ המגז/דרי הקלאסי של נשים או גייז לגיוון מסוגים שונים.
למשל, אולי הפעם לגייס אישה מבוגרת? או אומן במקום מהנדס?

בתרבות החדשנית תופנה יכולת ההכלה ל"אחר באשר הוא אחר" ולא רק כלפי המוחלשים. הפתיחות תכיל שונות באשר היא, בין אם מדובר במיעוט מוחלש שרוצה לבטא את עצמו ובין אם המדובר בטאלנט החריג והמנצנץ בנוף.

ובחזרה לאפלטון. רק בהדרכתו של הזולת נוכל להיחלץ מהעיוורון.

ברגע המתאים, הוא עשוי להציל את הארגון מהמעקף הלא צפוי, בשדה הראיה המת.